פעילות טרום קריאה:
בסיפור שנלמד מתואר עימות בין האב והבן הנסוב סביב איסור מסויים והפרתו על ידי הבן.
תארו מקרה או אירוע אישי שלכם בו אסרו עליכם לעשות דבר מה ואתם הפרתם את האיסור.
מה הרגשתם במהלך הפרת האיסור, מה התחושות שחוויתם, איך התייחיסו המבוגרים לכך ,ומה למדתם על עצמכם מהאירוע כולו.
עבודה נעימה
ענת
43 תגובות:
?
בכיתה ז שכמה שעשינו פארקור ואימא שלי ידעה מזה ואמרה לי לא לעשות את זה ובאותו יום שהיא אמרה עשינו את זה עוד פעם ונפלתי על הגב מגובה ונפצעתי ל3 שבועות וכך למדתי לא לקפוץ יותר מדברים
בכיתה ז שכמה שעשינו פארקור ואימא שלי ידעה מזה ואמרה לי לא לעשות את זה ובאותו יום שהיא אמרה עשינו את זה עוד פעם ונפלתי על הגב מגובה ונפצעתי ל3 שבועות וכך למדתי לא לקפוץ מדברים
בילדותי נאסר עלי להשאר ער אחרי 10 בלילה אבל לרוב נשארתי ער כי לא הייתי עיף.הרגשתי שכיף לי ולא היה אכפת לי מה יקרה. הם לא יתייחסו כי הם לא ידעו. למדתי מכך שיש איסור שלאר משנה אם אתה מפר אותם כי אז זה אשמתך שאתה חצי ישן בשיעור
היה לי מקרה שבו לא הסכימו לי ללכת לחברה בלי להודיע ולא הודעתי ואז אבא שלי התעצבן והוא נתן לי עונש .. הייתי לחוצה מה יקרה אם ההורים שלי יגלו שהלכתי וכשהם גילו הבנתי שזה לא היה בסדר מצידי ... למדתי שאסול לי להדאיג אותם ככה שוב ושכדאי להקשיב להורים.
היה לי מקרה שבו לא הסכימו לי ללכת לחברה בלי להודיע ולא הודעתי ואז אבא שלי התעצבן והוא נתן לי עונש .. הייתי לחוצה מה יקרה אם ההורים שלי יגלו שהלכתי וכשהם גילו הבנתי שזה לא היה בסדר מצידי ... הבנתי שאסור לי להדאיג את ההורים ככה שוב ושכדאי לעשות מה שהם אומרים כי זה לטובתי.
כשהייתי קטנה, אכלתי במקום במטבח- בחדרים, למרות שלא מרשים אצלנו לאכול בחדרים. זה הרגיש לי לא טוב. אני לא אוהבת לעשות דברים שאסור לי . ולכן היום אני לא עושה את זה.
בחופשת סוכות בשנה שעברה ישנתי אצל חברתי בראש העין.
כשבקשתי רשות מאימי לישון אצלה היא אמרה שאין לה בעיה עם זה אך בתנאי שאני לא ייצא בערב משום שאינה מכירה את החברים עימם מסתובבת חברתי.
אני הסכמתי לתנאי שלה עליתי בשמחה לחדרי בקומה העליונה והתלתי בארגון החפצים לנסיעה.
כשהגעתי לביתה ופגשתי אותה סיפרנו חוויות, שמחנו ורצנו במהירות לחדרה להתארגן.
למרות התנאי של אימי התארגנתי ליציאה, בליבי ידעתי כי אסור היה לי לעשות זאת והלב שלי פעם בחוזקה והיו לי התלבטויות רבות אם לצאת כדי לרצות את חברתי שלא נפגשתי עימה כמעט שנה לבין לעמוד בהבטחתי לאמא שלי.
בסופו של דבר החלטתי לצאת איתה מאוד נהנתי שמחתי להכיר את החברים שלה ולגלות שלא השתנתה כלל אך יחד עם זאת כל דבר שעשיתי כל מילה שיצאה מפי גרמה לי לפעימת לב נוספת ולמילה אמא להדהד בראשי.
כשחזרתי הביתה וידעה שיצאתי, הסתכלתי עליה וראיתי את המבט המאוכזב על פניה וזכור לי כאילו זה היה אתמול את המשפט הראשון שיצאה מפיה:"את יודעת שברגע זה עשית לך עונש?" זו הייתה שאלה רטורית כי התשובה הייתה לי ברורה ולא יכולתי לאמר דבר כי בצדק, אני הפרתי את הבטחתי. הצטערתי על כך מאוד ניתנה לי האפשרות לעשות זאת אחרת אך בכל זאת בחרתי בדרך הלא נכונה.
מאז יש בנינו מין הסכם המאפשר יציאה רק בתנאי שהיא יודעת עם אילו ילדים אני מסתובבת , וכשיש עימי מכשיר סלולרי המאפשר יצירת קשר מיידי.
כשהייתי ילד בערך בין הגילאים 3-4, הורי תמיד היו מזהרים אותי ואומרים לי לא להסתובב ללא מצופים ליד הברכה.
באותה שנה, כשטסנו לחופשה משפחתית, באחד הימים הייתי ליד הברכה ללא מצופים. בן דודי דחף אותי לבריכה מפני שהוא חשב שידעתי לשחות וטבעתי.
באותו הרגע פחדתי נורא וכשאבי קפץ למים והוציא אותי הבנתי באמת שההורים שלי צודקים ועלי להקשיב להם.
כמובן כשהוציאו אותי מהמים היה סוג של כעס כלפי וציפייה שאבין לפעמים הבאות.
בחופש הגדול יצאתי למסיבה והורי ביקשו שאני אחזור הביתה ב- 11 אבל המסיבה הייתה כיפית אז החלטתי להישאר עוד שעה וכשחזרתי הביתה הורי כעסו אלי מאוד שהפרתי את הבטחתי ונתנו לי עונש. הרגשתי רע עם עצמי ששיקרתי להורי אך ידעתי שלא אעשה את זה שוב.
בשנה שעברה , לקראת סוף השנה , היה יום שבו אנו לומדים שעתיים ראשונות עם מורה מסוימת שלא הגיעה , ולכן הגעתי ב10 לבית הספר . המחנכת שלי מאוד כעסה והשאירה אותי כעונש לאחר יום הלימודים להעתיק מספר הלימוד שלי מספר עמודים ארוכים ומלאים, מכיוון שמדעתי הגעתי לבית הספר ב10, בלי שום אישור מאף אחד ולכן למדתי לקח ממקרה זה שאסור לעשות ולהתנהג כפי רצוני בכל הדברים הקשורים לבית הספר מכיוון , שלבית הספר יש כללים שאותם אסור להפר. ומי שמפר אותם מקבל את העונש שמגיע לו בהתאם להתנהגותו .
פעם אחת בדיסנילנד בפריז, נשארנו אני אחי ובעלה של אחותי בתערוכה שיש בכל סוף יום.
התערוכה ענקית הומה אדם, אלפי אנשים נמצאים בצידי הרחובות.
רציתי למצוא את אחותי אמי ואבי, ולכן הלכתי לבד לחפש אותם בין כל האנשים והלכתי לאיבוד, למרות שבעלה של אחותי אמר לי להישאר איתם.
הלכתי לאיבוד מהר מאוד. לא מצאתי אף אחד, המקום היה ענקי. לא הצלחתי להתמצא בו.
במשך חצי שעה בתוך התערוכה הענקית לא מצאתי אותם. אלפי אנשים היו סביבי.
לא זיהיתי בכלל את המקום שבו אני נמצא.
הרגשתי תחושת תסכול ובושה, הרגשתי יאוש וחוסר אונים. לא ידעתי מה עלה בגורלי.
מהמקרה הזה למדתי שצריך להקשיב למבוגרים.
לאחר מכן, בעלה של אחותי קצת כעס עלי.
למדתי על עצמי שאני צריך לחשוב לפני שאני מחליט ללכת לבד, או לעשות פעולה כלשהי שיכולה לגרום לדברים רעים.
מקווה שנהנתם מהסיפור המרתק ;)
!!!אורי
בחופש הגדול השנה חברים בקשו ממני לצאת איתם יום שישי בערב בשעה 11 בלילה אמא שלי לא הסכימה לי לצאת כי היה מאוחר אבל בכל זאת אחרי הארוחת ערב של יום שישי יצאתי בלילה ואמא שלי לא שמה לב וחזרתי בשעה מאוחרת מאוד. יום לאחר מכן, יום שבת אמא שלי התעצבנה עלי וצעקה עלי ולא נתנה לי לצאת ימי שישי בלי לידע אותה לאן אני הולך ועם איזה חברים אני יוצא. הרגשתי שעשיתי טעות ובקשתי מאמא שלי סליחה על מה שקרה הבנתי את הטעות לאחר שחזרתי הביתה.
לפני חמש נשארתי לבד בבית והורים שלי אמרו לי לא לגעת עדיין בטלויזיה החדשה בסלון. אבל בגלל שהייתי לבד בבית, החלטתי שאני רוצה להשתמש בה ראשון. אז הלכתי לסלון והדלקתי אותה, אבל היא לא נדלקה. אז הסתכלתי מאחורי הטלויזיה כדי לראות אם כל הכבל מחובר. וכשהסתכלתי, הטלויזיה נפלה עלי ונשברה בפינה. אני ממש התחלתי לפחד וחיפשתי דרך לתקן את זה אבל לא הצלחתי. כשאבא שלי הגיע הביתה אז הוא כעס עלי וצעק אבל בכל זאת הבין אותי. הרגשתי הרבה אשמה אבל לפחות התנחמתי בהבנה של אבא שלי.
פעם, אכלתי בממ"ד \בסלון למרות שאסור, הורי לא כעסו עלי כי הם יודעים שאני אחראית ולא מלכלכת
כשהייתי קטנה, אכלתיבמקום במטבח- בחדרים, למרות שלא מרשים אצלנו לאכול בחדרים. זה הרגיש לי לא טוב. אני לא אוהבת לעשות דברים שאסור לי . ולכן היום אני לא עושה את זה.
כשיצאתי עם חברים ההורים שלי אמרו לי לחזור עד שעה מסויימת ואני חזרתי שעתיים אחרי זה ידעתי שאני עושה משהו שאסור לי והרגשתי רע עם עצמי אבל בכל זאת עשיתי זאת ההורים שלי כעסו עליי מאוד כשהגעתי הביתה
תלמידי היקרים
תודה על שיתוף הפעולה.
התגובות שלכם והסיפורים על איסורים שחוויתם והפרתם עניינו אותי מאוד ובעיקר שמחתי על האפשרות שניתנה לי להכיר אתכם טוב יותר.
תודה על שפתחתם צוהר לעולמכם ואיפשרתם לי להציץ ולו במעט לחיים המסקרנים שלכם..
נמשיך בפעילויות כאלה ואחרות....
תודה
ענת
עזרתי לא' במבחן בתנ"ך
בהיותי נערה נאסר עליי לאכול בחדר בכל תוקף. אמא שלי טוענת שזה מלכלך ולא אסתטי ואפילו מגעיל. כמובן שהחלטתי מה טוב בשבילי ונהגתי בדרך שאני רוצה ולכן בכל זאת אכלתי בחדר. יום לאחר מכן עליתי לחדרי ומצאתי על המיטה- ג'וק.
התחלתי לבכות ונכנסתי ללחץ.. בכל זאת, על המיטה!!!!! כך הבנתי למה אימי התעקשה על כך כל כך והגעתי להחלטה בכוחות עצמי שלא אוכל בחדר יותר. כשסיפרתי על זה לאמא שלי, היא לא כעסה, היא פשוט אמרה: הזהרתי אותך.
המורה אמרה לי לא להיות בפלאפון בשיעור וקיבלתי הודעה חשובה שהייתי חייבת לענות לה, ובאותו הזמן המורה הסתכלה עלי וראתה שאני בפלאפון לאחר שהיא העירה לי כבר.
המורה לקחה לי את הפלאפון ואמא שלי באה לקחת אותו מבית ספר,
היא הסבירה לי שאני צריכה להיות מרוכזת בשיעורים כדי להצליח בלימודים.
כשהייתי קטנה, אמא שלי אמרה לי לחזור בשבע שבע הכי מאוחר הביתה מגן השעשועים. אני נשארתי עד שעה שמונה מחוץ לבית כי חשבתי רק על עצמי ורציתי לשחק עם החברות שלי. תגובת הוריי הייתה דאגה רבה ואמא שלי יצאה מהבית לחפש אותי. מאז למדתי להקשיב להורים שלי ולעשות את מה שהם מבקשים בשביל לא להדאיג אותם.
ההורים שלי אמרו לי הרבה פעמים לא לאכול בחדרים ואני לא הקשבתי להם אף פעם עד שיום אחד אכלתי בחדר ונשפכה לי הקולה על כל המחשב שלי ולכלך לי את כל החדר... והאמת שזה לא הזיז לי מה שההורים אמרו לי חשבתי אז מה זה לאכול בחדרים ולא חשבתי שזה ביג דיל ואז הבנתי שהייתי צריך להקשיב להם...
אמרו לא לגעת בפלאפון בשיעור ובכל זאת נגעתי כתוצאה מזה מורה לקחה לי את הפלאפון והרגשתי חרטה ולמדתי מכך לא לגעת בפלאפון בשיעור
שיחקתי בפלאפון כשבתקנון כתוב שאסור, המורה שמה לב ולקחה לי אותו , ולמדתי לפעם הבאה להשאיר את הפלאפון בתיק
פעם הלכתי למסיבה עם חברים, ההורים שלי אמרו לי לחזור עד 12 בלילה וחזרתי בארבע בבוקר.
כשהייתי קטנה , הלכתי עם חברותיי לקניון והורי אמרו לי לחזור בשעה שאני רואה שמתחיל להחשיך , אני נורא נהינתי איתם בקניון ולא שמתי לב שכבר נהיה חושך וחברותיי אמרו לי שצריך כבר לחזור ומאוחר ואני רציתי להיכנס לחנויות ולמדוד עוד ועוד בגדים ודברים ולבסוף חזרנו בשעה 9 בלילה , האמת שהרגשתי לא טוב חשבתי שבטח כבר ההורים דואגים לי , הורי כעסו עלי הם אמרו לי שהם חשבו קרה לי משו והם נורא דאגו לי ואמרו לי שיותר אני לא יוצאת לקניון עם חברות עד להודעה חדשה , למדתי מהמקרה הזה שכדאי להקשיב להורים ולא לתת להם לדאוג לך
כשהייתי קטנה יותר, ההורים שלי לא הרשו לי ללכת לבד לכל מיני מקומות יום אחד הלכתי עם חברים למרות שההורים שלי לא הרשו לי.כשחזרתי ממש כעסו עליי שעשיתי דברים שהם לא הרשו לי...
היתי עם הפלאפון בשיעור למרות שאסור להיות ואמורה החרימה לי אותו וארחי זה החזירה אותו.
פעם שחקתי בטלפון והמורה ראתה ולקחה לי אותו למדתי לא לשחק בטלפון בשיעור
אמא שלי אמרה לי להשאיר את הטעינה בפלאפון שהלכתי למקום כל שהוא בערב, וכשהפלאפון נכבה לי והייתי צריכה להודיע לה שאני עולה על אוטובוס התקשרתי מחברה, ובסוף לא עליתי על אותו אוטובוס וגם הייתי בלי בטרייה ובלי אף אחד למרות שהיא אמרה לי להטעין.
שהגעתי אמא שלי לא כעסה היא רק אמרה לי שהיא דאגה ושלהבא אני יטעין
רגינה ט4
כשהייתי קטנה שיחקתי ליד אגרטל של אימא שלי , אגרטל מאוד יקר שיש לו חשיבות רבה במשפחתי. אימי אסרה עליי לשחק לידו מכיוון שחשה שאני יכולה להפיל ולשבור אותו . לאחר שאימא שלי יצאה מהחדר , המשכתי לשחק ולקפוץ לידו , ובטעות הפלת אותו והוא נשבר, הרגשתי רע עם עצמי, לא בגלל ששברתי , בגלל שלא הקשבתי לאימי .
שהייתי ילד קטן הלכתי לסבתא שלי עם המשפחה ותמיד הייתי אוהב לקפוץ ולעשות כאלה שטויות עד שעשיתי עמידת ידיים על המדרגות התהפכתי ונקעתי את הרגל למרות שאמא שלי תמיד אמרה לי לא לעשות את זה, אז הבנתי לא לעשות כאלה דברים יותר.
בשיעורים כשהמורים נותנים להשתמש במחשב אני לפעמים נכנסת לדברים אחרים חוץ ממה שהמורים בקשו לפתוח או לעשות
כשהייתי קטנה בערך בת 4 אהבתי מאוד לרדת לגינה שהייתה מלאה במשחקים ומתקנים. אמי תמיד הייתה שומרת עליי שלא יקרה לי כלום, אבל ביום אחד היא לא יכלה לצאת איתי בגלל שהיא הייתה עסוקה אז החלטתי לצאת לבדי. חשבתי שלא יקרה לי כלום, אבל כשהתנדנדתי, נפלתי וקיבלתי מכה חזקה שהשאירה לי סימן עד היום. מאז למדתי להקשיב להוריי ולחשוב פעמיים לפני שאני מחליטה משהו בכוחות עצמי.
דיברתי בשיעור למרות שהעירו לי כמה פעמים, ואז התקשרו להורים שלי והרגשתי רע מאוד כי זה פגע לי בציון.
ההורים שלי קנו לי אייפון ואמרו לי להיזהר עליו, ופעם אחת הלכתי ברחוב ודיברתי בפלאפון וביקשו ממני שיחה שתי נערות בתוך מכונית, הבאתי להן והן עשו כאילו הן מחייגות ונתנו גז
ועכשיו למדתי לא לתת את הפלאפון לאנשים שאני לא מכירה
ביום כיפור בכיתה ו' קבעתי עם אמא שאחזור לא מאוחר מדי , וב12 היא התחילה לחש אותי ברחובות וחזרתי בשתיים בערך ואז אבא שלי אמר לי מה קורה? את לא מבינה אמא מחפשת אותך וכל ה. אני הייתי בלחץ למה אמא שלי דאגנית מאוד אז פחדתי. בסוף היא חזה הבית ואמרה לי שזה לא ייקרה פעם הבאה ..
לפני כשנה קיבלתי עונש - להשאר שעה , אך החלטתי שהעונש אינו הוגן והלכתי הביתה במקום להשאר , לאחר מכן קיבלתי עונש יותר כבד מכיוון שהפרתי את דברי המורה ולמדתי לעשות את העונשים שלי בזמן
יום אחד בבית ספר, היה שיעור שמיני, הייתי רעב והחלטתי שאני אוכל בשיעור למרות שאסור. ואז המורה תפסה אותי ולא כעסה עליי אך פשוט העירה לי. "אל תאכל בבקשה". ולמרות שהעירה לי, המשכתי לאכול.
המורים אומרים לנו לא לדבר בשיעור ואנחנו בכל זאת מדברים .
זה לא בשליטתי עולה לי מה שהוא בראש להגיד ואני מרגישה שאני חייבת לספר על זה עכשיו למרות העונש שאני יקבל.
ביקשתי מאחותי חולצה ליום שישי בערב והיא לא הסכימה מכיוון שהיא הייתה צריכה אותה ליום למחרת, בכל זאת לקחתי את החולצה ללא רשותה וכשיצאתי מהבית החולצה התלכלכה, כשחזרתי אחותי ראתה שהחולצה התלכלכה וכעסה עליי. למדתי להבא לא לקחת דברים בלי רשות.
דיברתי עם חבר בשיעור למרות שהמורה העיר לי כמה פעמים והוא נתן לי עונש להגי לשעת אפס והתקשר להורים , הבנתי שטעיתי ויותר אני לא ידבר בשיעור
הוסף רשומת תגובה